יום שבת, 17 במרץ 2012

ערד שאואט, מעצב הסרט

אנחנו ממשיכים לפרסם חומרים של מאחורי הקלעים של הסרט, והפעם מתארח אצלנו המעצב ערד שאואט, שיצר סביבה ואווירה ויזואלית של הסרט. לפניכם פוסט ראשון המציג חומרים משולחן עבודתו.

האתגר בעיצוב הסרט “הערת שוליים” היה ליצור עולם אותנטי של פילולוגים, עולם פונקציונלי ונקי מדקורציה. ליווינו את הדמויות של הסרט מחדר העבודה הצנוע, דרך המסדרונות הממסדיים של משרד החינוך ועד לטקס פרס ישראל. חללים נבנו מתוך הבנת הצרכים היומיומיים של הדמויות, אותם יצר הבמאי. העולם הויזואלי הזה חייב להיות אמין כלפי הצופה וגם כלפי הדמויות ששייכות לו. לדוגמה, חדר עבודה שקולניק האב:


האב הוא איש שיטת המחקר הישנה, דבר שניכר בחדר העבודה הממוקם במרכז הבית. חדר בנויי ברובו מספריות עבות, כהות וגבוהות, המסודרות באופן אובססיבי לפי גודל וסוג הספרים. הניירת על שולחן העבודה מסודרת מאוד, ובתוך החלקים הסגורים של הארונות מנוילנים מסמכים, אותם הוא אוסף ומתייק לפי שיטת תיוק שנקבעה מראש.
הבן לאומת זאת מייצג את שיטות המחקר החדשות: על שולחן העבודה מונח מסך מחשב, החדר נמוך וממוקם בקומת המרתף.


החלל כולו מרוהט בספריות בהירות ונמוכות, עליהם מונחים ספרים בחוסר סדר יחסי. ניירת נערמת בכל פינה פנויה. הספרים נוכחים בעיקר בחדר העבודה, בשאר הבית מרגישים את טעם ידה של אשתו ואת חיי המשפחה בכלל.
דוגמה נוספת - חדר עבודה של פרופסור גרוסמן, בעל מראה מעוצב יחסית.


זה החדר היחד שמרגישים בסגנונו את נוכחות הפרטים הדקורטיביים, כמו גופי תאורה המוזהבים וספריות רחבות ושחורות, שמקנים לחדר מראה ייצוגי.

יום שלישי, 14 בפברואר 2012

עמית: כשפסקול הולך יד ביד עם עריכת הסרט

קטע הוידאו הבא הנו החלק האחרון מתוך סקוונס בסרט שנקרא "מקצת הדברים שראוי לדעת על אליעזר שקולניק". המוזיקה לאורך סקוונס זה הותאמה לתמונה באופן המזכיר מעט הלחנה לסרטי אנימציה, כאשר התזמור מדגיש אלמנטים ויזואליים שונים והפסקול הולך יד ביד עם העריכה. הנושא המוזיקלי כאן חוזר עם תנופה גדולה יותר לאחר שהכרנו אותו בגרסתו העדינה יותר בתחילת הסקוונס. ניתן להבחין בהדגשים של חצוצרות על הופעת כיתוב הטקסט "16 שנים ברציפות (0:06)....מוגש שמו כמועמד לפרס ישראל" (0:08), או דוגמה נוספת, בלווי פראזה של כלי נשיפה מעץ על הטקסט "בכל אותן שנים נמצאו ראויים ממנו לפרס" (0:18). מיד לאחר מכן מופיע מעבר של טרמולו-גליסנדו של תוף הטימפני המעביר אותנו לתמונת ספרייתו של אליעזר (0:25). המוזיקה היא גדולה וכמעט הרואית, להעצמת גאוותו של אליעזר: “הערת השוליים שהקדיש לו י.נ. פיינשטיין בספרו המונומנטאלי – מבוא לנוסח ספרות התנאים". מכאן ואילך המוזיקה מתעצמת ומסתעפת במורכבותה, עד לשיא כמעט מסוייט אשר מסתיים עם תקריב המצלמה חזרה לחדר העבודה של אליעזר – לשקט מוחלט. מעבר להתאמת הפסקול לתמונה, הרעיון המוזיקלי מאחורי החלק הזה בסרט היה לתת לצופים טעימה של הטון המעט 'מוטרף' וה'סבוך' שמופיע בעיקר לקראת סוף הסרט, מעין יסוד וביסוס של השפה המוזיקלית – היא עולמו של אליעזר שקולניק.

יום שבת, 4 בפברואר 2012

קסניה: סטורי בורד - כלי תקשורת

אני רואה סטורי בורד קודם כל ככלי תקשורת, המקשר ועובד בערוצים רבים. אחד מהערוצי התקשורת הזאת
הוא ערוץ בין הבמאי לתסריט, או אם תרצו בין הבמאי לעצמו.
אז כן, יש תסריט, הכל כתוב, הכל בראש, אבל שום דבר לא באמת רואים. תסכימו איתי, אם נגיד משפט כמו
".. הוא אינו מגיב. רק עווית קטנה בעיניו ותזוזה מיקרוסקופית של נחיריו מסגירים את מה שעובר בראשו"
(ציטוט מהתסריט של יוסף סידר), כל אחד בדמיונו יראה את זה אחרת. וכאן בדיוק נכנס הסטורי בורד,
יותר נכון נכנס מאייר, שיחד עם הבמאי עושה את הצעד הראשון להפוך טקסט לויזואל, צעד ראשון קטן בדרך לסרט שנראה על המסך.



בסצנה הארוכה והמרתקת הזאת של תחילת הסרט, אנחנו רואים את שלמה בראבא, שמגלם את אליעזר
שקולניק, דקות ארוכות על המסך, ושומעים את המילים של בנו המרצה. במהלך הישיבות עם יוסף עבדנו על 
סטורי בורד מפורט לסצנה הזאת, ואני שמחה לשתף אתכם ב-9 פריימים שנוצרו לסצנה:


לא כל מה שמאוייר בסטורי בורד משקף את התוצאה הסופית, זה הרי תהליך. לא פעם לאחר שיוצרים
רצף מאוייר של הפריימים, הבמאי מחליט שככה הוא לא רוצה, שהסצנה תצולם אחרת.
וטוב שהחלטות כאלה מתקבלות בשלב מוקדם, על הנייר, ולא על סט הצילומים, כשכל דקה כל כך יקרה ומשמעותית...

יום שבת, 28 בינואר 2012

עמית: מתוך האולפן

רבים שואלים אותי איך מתבצעת הלחנת פסקול לסרט, ואיך היה התהליך ב"הערת שוליים". 
אם כן, ישנם כמה שלבים, ובעידן בו אנחנו חיים היום המחשב הפך לידידו הקרוב של המוזיקאי ומעניק לו מרחב יצירתי, אפשרויות רבות, וכמובן נוחות (כמו בהרבה תחומים אחרים).
ולמרות זאת, כמעט תמיד, את הנושאים המרכזיים אלחין על הפסנתר האקוסטי שלי - אשר מאז ומתמיד הווה
מקור השראה וחיבור טבעי למוזיקה. חלק מהרעיונות נכתבים כסקיצות במחברת תווים, או מוקלטים על
רשמקול דיגיטלי.




בשלב הבא אקליט סקיצה ראשונית לתוך תוכנת המחשב (סקוונסר) אשר תנוגן תמיד בסאונד של פסנתר ובהתאמה מירבית לתמונת הוידאו, המוקרנת על מסך נפרד.
לאחר הנחת היסודות של הלחן, מגיע שלב העיבוד והתזמור, שבחלקו מבוצע בסקוונסר באמצעות כלים וירטואליים (דגימות סאונד) ולעיתים ייבנה בפרטיטורה בתוכנת תיווי נפרדת, כאשר נגנים או תזמורת שלמה
תבצע את המוזיקה.




בעיני, השילוב בין נגינה המוקלטת live, לבין תוספות של כלים וירטואליים מהמחשב - הינו שילוב מנצח,
בעיקר במוסיקה לקולנוע.
פסקול הערת שוליים בוצע ע"י 65 נגני התזמורת הסימפונית ירושלים - רשות השידור, בניצוחו של דורון סלומון, בשילוב תוספות של פסנתרים, מקלדות, וכלי הקשה וירטואליים שנוגנו על ידי באולפן.





יום שבת, 21 בינואר 2012

קסניה

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפחות 5 פעמים. ברגע שאני נוגעת בנושא של סטוריבורד לסרט, יש כל כך הרבה מה להגיד, מאיפה להסתכל, למה להתייחס... ומה זה סטוריבורד בכלל? אדבר על זה בהמשך, בינתיים - אחד מהאיורים.




עמית

דיסק פסקול "הערת שוליים" זה עתה יצא לאור בהפצה אירופית.


ניתן להזמינו דרך אתר אמזון - בריטניה. המהדורה האמריקאית תצא ב-9 במרץ במקביל להקרנת הסרט בארה"ב.




יום ראשון, 15 בינואר 2012

שלום לכולם

לאחר שהחלטנו לצאת יחד בהרצאה משותפת ולחלוק עם הקהל את תהליך העבודה על הסרט, רעיון פתיחת הבלוג הגיע כהמשך הגיוני ותומך. מדי שבוע נפרסם כאן פוסטים שקשורים לסרט בכלל, ולעבודתנו עליו בפרט.
עבורנו, "הערת שוליים" הוא יצירה קולנועית ותרבותית רבת פנים ומשמעויות, הן בזירה המקומית והן בזירה אוניברסלית. אתם מוזמנים לקחת חלק כצופים, קוראים, או מגיבים לבלוג זה, ואנו מקווים שתיהנו.